יותם

מצאתי את יותם יושב ליד תחנת הרכבת הישנה. הוא ישב בגבו לקיר וזרק אבנים על הציפורים שיושבות על חוטי החשמל.

"מאיה" שאלתי?

"מאיה" ענה.

כל פעם שהיחסים בין מאיה ליותם עולים על שרטון הוא הולך לזרוק אבנים על ציפורים.

"תגיד, מה הקטע הזה עם הציפורים?" שאלתי.

"אתה זוכר כמה זמן רדפתי אחרי מאיה?" שאך יותם.

הנהתי בראשי. כבר הרבה שנים שכל המושבה עוקבת אחרי היחסים בין מאיה ליותם. מאיה היתה בבת עינה של המושבה, ילדה חמודה שבחלוף הימים צמחה לנערה שוברת לבבות. יותם היה הילד החולמני, רוב היום היה מרחף לו אי שם ובדרך כלל היה יושב באיזה פינה ומחלל בחליל הצד החבוט שלו.

איש אינו זוכר בדיוק מתי התאהב יותם במאיה, אבל לא ניתן היה לטעות בארשת פניו כל פעם שמאיה חלפה באזור. מאיה כמובן לא היתה עיוורת למתחולל סביבה, וניסתה באין ספור דרכים להבהיר בעדינות ליותם שאינה מעונינת בו למטרות רומנטיות. אבל יותם לא התיאש, גם שני חברים שהיו למאיה לא הרפו את ידיו והוא המשיך בשלו.

"אתה יודע למה מאיה הסכימה לקבל אותי?" שאך יותם.

"כולנו הנחנו שהיא סוף סוף הבינה שכזו אהבה ודבקות היא לא תמצא אצל אף אחד אחר."

"זה קצת יותר מוזר מזה. יום אחד ישבתי לי וחיללתי ליד עץ האלון, פתאום שמתי לב שהציפורים על הענפים מסודרות במשפט מוסיקלי מעניין. התחלתי לאלתר על בסיס המשפט ויצאה לי מנגינה נהדרת. הייתי כולי שקוע בנגינה ולא שמתי לב שמאיה עומדת לידי מוקסמת כולה. אני חושב שממש כישפתי אותה עם המנגינה, כמו החלילן מהמלין. כשסיימתי לנגן מאיה ממש בכתה. היא אמרה שמעולם לא שמעה מנגינה שכל כך נגעה בה."

יותם חייך לו חיוך נוסטלגי והמשיך. "מאותו יום הייתי בתוך חלום, לא האמנתי שזה קורה ליץ הייתי נשאר ער לילות ומסתכל עליה, צובט את עצמי כדי להאמין. כל פעם שמאיה נהיתה עצובה חיללתי לה את המנגינה 'שלנו' ושוב היה חיוך עולה על פניה. אולם לאחר כשלושה חודשים שמתי לב שהמנגינה כבר לא כל כך משפיעה על מאיה." עננה עברה על פני יותם. "היא התחילה לדבר על זה שאני חולמני מדי ולא מעשי. הייתי אובד עצות, ניסיתי להיות 'יותר מעשי' אבל לא הצלחתי. ניסיתי להלחין מנגינה חדשה, אבל שום דבר שניסיתי לא מצא חן בעיני מאיה."

"יום אחד, כשהייתי כבר מדוכא לגמרי ישבתי לי על גבעת הזיתים וחיללתי. פתאום שמתי לב שהציפורים על קו החשמל שעובר ליד יוצרות משפט מוסיקלי יפה. כשהגעתי הביתה חיללתי למאיה את המנגינה החדשה, וממש ראיתי את השינוי שחל בה. הבעת פניה נהיתיה יותר חולמנית ורכה. לקראת הסוף היא התחילה ללטף את שערי. כשסיימתי לנגן היא חיבקה אותי חיבוק ארוך ואוהב, נתנה לי נשיקה ואמרה שהיא לא מבינה איך יכלה לחשוב לעזוב אותי."

יותם חייך בעצבות "מאז, כל שלושה חודשים פחות או יותר, אני הולך אל הציפורים לבקש מהן מנגינה. עכשיו הן לא יושבות טוב אז אני מנסה לסדר אותן למנגינה טובה יותר."

ישבתי עוד קצת עם יותם, שוחחנו שיחה של כלום. אחרי כשעה עזבתי אןתו לנפשו, מקווה שהציפורים יסתדרו לו למנגינה טובה בסופו של היום.

(ותודה לטיטי על היעוץ המוסיקלי)

מיקי
25/1/99