הלילה היה שקט, למעט כמה צרצרים רחוקים קולות ההליכה שלנו היו היחידים שמילאו את הדממה. עלינו יד ביד בשתיקה עד הפיסגה. פרשתי את השמיכה ונשכבנו על הגב. השמיים היו מלאי כוכבים וירח כמעט מלא זרה אור חיוור על העולם.
"את רוצה אני שאקטוף לך את הירח?" שאלתי. היא חייכה ואמרה שהיא מאד רוצה. הושטתי יד וקטפתי לה אותו. שמעתי אותה משתנקת. הלילה החשיך בבת אחת ועכשיו הירח נראה סתם כמו גוש האבן הקפוא שהוא באמת. היא ביקשה בקול מבוהל שאחזיר אותו למקום.
התרגזתי - אחרי שקטפתי לה את הירח ועוד בליל ירח כמעט מלא שזה הכי קשה היא רוצה שאני אחזיר אותו? חוץ מזה זה נורא מסובך לשים את הירח במקום, צריך לדייק מאד אחרת כל לוח השנה נדפק לגמרי.
"למה לא חשבת על זה לפני שביקשת ממני לקטוף אותו" צעקתי. "זה מאד קשה לשים את הירח בדיוק במקום ואין לי מה לעשות עם ירח כמעט מלא עכשיו". היא התחילה לבכות ובקול רועד אמרה שזה לא אשמתה והיא בכלל לא האמינה שאפשר סתם ככה לקטוף ירח.
נרגעתי, אני לא יכול לראות אותה בוכה, ביקשתי סליחה והחזרתי את הירח למקום, אני מקווה שלא הרסתי יותר מדי את לוח השנה כי לא ממש הקפדתי. נשכבתי לאחור וחיבקתי אותה עד שהרעידות פסקו. לאט לאט חזר הלילה לקדמותו.
שכבנו על הגב והסתכלנו על הכוכבים. "את רוצה שאקטוף לך כוכב?" שאלתי.
מיקי
18 בספטמבר 1997